פסק-דין בתיק ב"ל 6728-02-13

1.         זהו ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (נכות נפגעי עבודה) - להלן: " הוועדה", אשר התכנסה בשני מועדים: 18/4/12 ו - 20/6/12 ואשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 15% החל מיום 1/3/08.

2.         רקע

המערערת, ילידת 1960, נגנית חליל מקצועית מגיל צעיר, אובחנה כסובלת מדיסטוניה על רקע נגינה.

המשיב הכיר במחלתה הנ"ל של המערערת כמחלת מקצוע.

ועדה רפואית, מדרג ראשון, לפניה התייצבה המערערת, קבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% ולאחר הפעלת תקנה 15, נקבעה למערערת 15% נכות לצמיתות החל מיום 2/11/11.

            בעקבות ערר שהגישה המערערת, התכנסה הוועדה בשני מועדים, כאמור לעיל ושינתה את החלטת הוועדה מדרג ראשון בנוגע לאחוזי הנכות (קבעה 15% מבלי להפעיל את תקנה 15) ובנוגע למועד תחולת הנכות - קבעה שזו החלה ביום 1/3/08.

            כנגד החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי.

3.         ביום 27/6/13 התקיים דיון בערעור, במהלכות חידדו הצדדים את טענותיהם ולקראת סיומו מסר ביה"ד את המלצתו (להלן: " ההמלצה").

ב"כ המערערת קיבל את ההמלצה בעוד ב"כ המשיב ביקש שהות כדי לקבל את עמדת מרשו.

לאחר חלוף הזמן שהוקצב למשיב להודיע עמדתו, הוא הגיש את סיכומיו, מהם למד ביה"ד שהוא החליט שלא לקבל את ההמלצה.

בעקבות כך, ניתנה למערערת אפשרות להגיב לסיכומי המשיב ומשתגובתה הוגשה (ביום 19/8/13), ניתן בזאת פסק דין.

4.        להלן, בתמצית, טענות בא כח המערערת, עליהן לא וויתרה:

א.         טעתה הוועדה מששינתה את מועד תחולת הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון מבלי שהודיעה למערערת על כוונתה לעשות כן, מבלי שהזהירה אותה ומבלי שאיפשרה לה לטעון בענין זה או לממש את זכותה למשוך את עררה.

ב.         מעבר לעובדה שדי בטעותה המשפטית הנ"ל של הוועדה כדי להצדיק את קבלת הערעור הרי שטעתה הוועדה טעות נוספות עת לא נימקה החלטתה כנדרש ועת ציינה כי היא מקבלת את הערר לגבי התחולה וזאת מבלי שתנמק לאיזה ערר היא מתכוונת או מה עמד בבסיס תאריך התחולה שקבעה.

5.         להלן, בתמצית, טענות באת כח המשיב, הרלוונטיות לטענותיה הנ"ל של המערערת:

א.         הוועדה היתה רשאית לדון ולקבוע ממצאים שונים מאלה שנקבעו על ידי הוועדה מדרג ראשון וראשית היתה לסטות מנימוקי הערר ולדון בעניינה של המערערת מהתחלה ובלי קשר לשאלה מי הגיש את הערר - המערערת או המשיב.

ב.         העובדה שנפקות שינוי מועד תחולת הנכותיש בה כדי להשפיע על גובה המענק אינה מעניינה של הוועדה מה גם שעדיין לא נקבע כי חל שיהוי בעניינה של המערערת בשלו יפחת המענק לו היא זכאית.

ג.         בכל מקרה וככל שלמערערת תהיה טענה אם ייקבע כי נקטה שיהוי, היא תוכל להגיש תביעה לבית הדין, בענין זה.

ד.         אמנם נכון שבהתאם להלכה הפסוקה משרואה וועדה רפואית לעררים שהיא מתכוונת להפחית אחוזי נכות, עליה להזהיר את המבוטח ולאפשר לו להביא מסמכים לסתור את קביעתה או להודיע כי הוא בוחר לחזור בו מעררו, אולם במקרה של המערערת משהוועדה לא החליטה להפחית אחוזי נכות, אלא רק לשנות את מועד תחולת הנכות הרי שלא היתה מוטלת עליה חובת האזהרה.